- כללית
- אין אדם יודע "מי בקיצו ומי לא בקיצו" אולם עליו להבין את התוצאות המשפטיות של פטירתו, ואולי אף להתכונן ובכך להקל על קרוביו, לפחות במישור הכלכלי–משפטי. מפאת קוצר המקום, אתמקד לטובת קוראנו בעיקר בהיבט הבינלאומי הפרטי של הורשת עיזבון הנפטר, ובפרט בהבדלים בישראל לעומת הדין בבלגיה/צרפת/בלוקסמבורג.
- חוק הירושה משנת 1965, על תיקוניו הרבים, קובע מי היורשים על פי–דין ישראל של אדם שנפטר: בן זוג, ילדים וצאצאיהם, הורים וצאצאיהם, הורי הורים וצאצאיהם, ולחילופי חילופין, המדינה. ישנן גם הוראות אודות חליפו של יורש שמת, קבלת מזונות מן העיזבון, כשרות המוריש והיורשים, דרכי חלוקת העיזבון בידי היורשים (הסכם חלקות עיזבון) או בידי מנהל עיזבון או נאמן הורשה, וכו'.
- חוק הירושה גם קובע מי ואיך אדם יכול לבחור את יורשיו באמצעות עריכת צוואה (בכתב יד, בפני עדים, בפני רשות קרי רשם לענייני ירושה או נוטריון, או אף בעל פה); ישנן גם הוראות בעניין שפת הצוואה וצורתו, התנאים הנחוצים והמותרים בה, דרכי שמירתו או הפקדתו, וכו'.
- יש גם לתת את הדעת לעריכת צוואות הדדיות ותוצאותיה, ליורש לאחר יורש, ליורש במקום יורש, למינוי מנהל עיזבון ו/או נאמן הורשה, לשפת הצוואה, למורכבותה המיוחלת (עם או בלי פירוט), …
- ירושה – ישראל מול בלגיה
- בבלגיה כמו ביתר מדינות המשפט הקונטיננטלי (למשל בצרפת, בלוקסמבורג, בשוויץ בחלק דוברי הצרפתית, …), לחלק מן היורשים שמורה על–פי דין לפחות מנה/חלק מסוימת מן העיזבון (החלק המשוריין), כך שאף באמצעות עריכת צוואה שם, לא ניתן למנוע מהם קבלת אותה המנה/החלק: שיעור החלק המשוריין וקביעת היורשים הזכאים לה (בן זוג, ילדים, ולעיתים גם צאצאיהם או הורים והורי הורים) תלויים בפרטי המקרה.
- לעומת זאת, ישראל דוגלת בשיטה החופשית והריבונית, לפיה אדם רשאי לעשות בממונו (כמעט) ככל העולה על רוחו, גם אחרי מותו: אין חלק המשוריין לאף יורש וכל אדם רשאי לבחור, כמעט ללא הגבלה, איך ולמי תגיע יתרת עיזבונו לאחר מותו. יצויין שחופש זה כפוף אומנם להגבלות בדין כגון זכות בן הזוג למגורים בדירה המשותפת או של הילדים למזונות או לרכב משק הבית.
- אם בבלגיה הנוטריון הוא הרשות המוסמכת להצהיר מי הם היורשים והמגיע לכל אחד מהם, בישראל הרשם לענייני ירושה (או בית המשפט לענייני משפחה לתושבים זרים) הוא הוא הרשות המוסמכת ליתן צו הירושה, בו יפורטו היורשים והשיעור המגיע בעיזבון לכל אחד מהם, או ליתן צו קיום הצוואה שערך הנפטר כדין.
- הבדל נוסף בין ישראל ובלגיה נעוץ בהיבט המיסוי: בבלגיה – כמו בהרבה מדינות בעולם – חל מס עיזבון על כל ירושה כמעט ובשיעורים היכולים להגיע לכדי 70%(!) במקרה של יורש ללא כל קשר משפחתי עם המוריש (גם אם מלכ"ר מחוץ לאיחוד האירופאי) ; בישראל לעומת זאת, שוב עיקרון החופש הוא הוא המנחה, מאחר ומאז שנת 1981, בוטל כליל בארץ מס עיזבון ששיעורו אז היה 10% (אף שבמסגרת רפורמות מיסים, הטלת מס עיזבון שוב ושוב עומדת על הפרק.
- ירושה – גם בישראל וגם בבלגיה?
- מה קורה כשבעיזבון אחד יש אלמנטים גם מישראל וגם מבלגיה או במקום אחר (נכסים ו/או חיים ו/או עבודה שם וכאן)? ראשית כל, יודגש שלצורך חלוקת עיזבון עם נכסים לדוגמא בבלגיה ובארץ, יהיה צורך בשני הליכים נפרדים, האחד בבלגיה בפני נוטריון שם, והשני בישראל באמצעות עורך–דין ופניה לערכאות המוסמכות בארץ.
- איזה דין יחול? העיקרון המנחה בחוק הירושה הישראלי והזר באירופה הוא שדין "המושב" של הנפטר הוא הדין שיחול על כלל עזבונו בעולם, אפילו יהיה זה דין זר (למשל דין בלגי) שיוחל בישראל על ידי בית–משפט ישראלי, על–פי חוות דעת משפטית רלוונטית; הדגש הוא על המקום בו היה "מרכז חייו" של הנפטר (להבדיל ממקום אזרחותו, נכסיו, מגורי היורשים, וכדו') ללא קשר למקום בו מתקיים ההליך.
- משנת 2012 + 2015, חל באירופה שינוי משמעותי בהחלת דין מקום מושבו של הנפטר: ע"פ תקנה 650/2012 של האיחוד האירופי, מי שמחזיק באזרחות נוספת לאזרחותו שבאיחוד, יוכל, בצוואה, לקבוע כי על כלל עיזבונו בעולם יחול דווקא הדין האחר. לדוגמא: תושב בלגיה שיש לו אזרחות בלגית וגם ישראלית, יוכל לקבוע בצוואה (בבלגיה או בארץ) כי הוא בוחר דווקא בדין הישראלי להחלה על כלל עיזבונו בעולם (יודגש שאי אשפר להחיל דין על חלק מהעיזבון). מכאן דרך חוקית, במקרים הרלוונטיים, לעקוף את הרזרבה ליורשים מסוימים שבדין האירופאי.
- האם זה תמיד כך ? אם הדין הזר הרלוונטי מחיל אוטומטית את דין מקום הימצאו של נכס שם, גם בארץ יחול אותו עיקרון; למשל, כשבעיזבון יש נכס מקרקעין הנמצא בישראל שהיה שייך לנפטר – אף אם דין מושבו היה בחו"ל – יחול אם כן דין מקום הנכס, קרי הדין ישראל, אף אם על יתר נכסי העיזבון יוחל הדין הזר.
- היבט חשוב אחר הוא כאמור היעדרו כיום של חיוב מס עיזבון בארץ: זה אולי שיקול נוסף שיש לקחת בחשבון בבחירת מקום המגורים או העיסוק לאדם המרבה לשהות במדינות שונות, ובוודאי בבחירת מקום חלוקת העיזבון, כמו גם קבלת אזרחות נוספת.
- חשוב גם לא לבלבל בין מס עיזבון השכיח בעולם (התלוי במקום מושב הנפטר) לבין מס ירושה הנדיר יותר (התלוי במקום מושב היורש).
- מסקנות
- האדם נוטה לתכנן את צעדיו וליטול יוזמה בדרך המועילה יותר ולא רק להגיב לאירועים. דיני הירושה אמנם מסובכים, ובפרט כשמתערבבים בהם אלמנטים בינלאומיים (כגון מגורים במדינה א', עבודה במדינה ב', שתי אזרחויות, ואולי נכסים אף במדינה ג'); ברם, לעיתים עדיף להיערך בצורה מתכוננת יותר (ולפעמים כדאית יותר) ולא רק פשוט יותר: "לטעות או לתהות", זו השאלה?
- האם ואיך לערוך צוואה, האם בישראל בבלגיה/צרפת/בלוקסמבורג, אולי עדיף לערוך שתי צוואות עצמאיות, האחת בישראל והשנייה בחו"ל במקום מושבו של עורך הצוואה, ואם כן באיזה סדר, איזה דין לבחור כשניתן ולמה, ובאלו תנאים, לאחר הפטירה האם לפתוח בהליכים בנוגע לעיזבון בחו"ל ו/או בישראל ובאיזה סדר, האם ואיפה יוטלו מיסים על חלוקת העיזבון (מיסי עיזבון או ירושה ו/או אחרים כגון מיסוי מקרקעין, מיסי רווחי הון, וכו'), האם אפשר לנשל/להדר קרוב משפחה מחלקו, האם אפשר להסתלק מעיזבון (חלקית או במלואו) ולטובת מי, האם לבקש למנות מנהל עיזבון ו/או נאמן הורשה, וכדו'?
- אלו הן רק חלק מן השאלות המורכבות שיש לשאול: על כן, "סוף מעשה, במחשבה תחילה".
